נכון לעכשיו, ישנן חמש דרגות עמידות בפני אש עבור חומרים עמידים באש:
דרגה א': חומרי בניין בלתי דליקים אשר לעיתים רחוקות מתלקחים ונשרפים.
דרגה A1: לא דליק, ללא להבות פתוחות.
דרגה A2: לא דליק, נדרשת מדידת עשן, חייבת לעמוד בקריטריונים.
דרגה B1: חומרי בניין מעכבי בעירה: לחומרים מעכבי בעירה יש עמידות טובה בפני אש. קשה להצית אותם בנוכחות להבה פתוחה או בתנאי טמפרטורה גבוהים, והם אינם מתפשטים במהירות. הבעירה נפסקת מיד עם הסרת מקור ההצתה.
דרגה B2: חומרי בניין דליקים: לחומרים דליקים יש מידה מסוימת של עיכוב בעירה. הם יתלקחו ויישרפו מיד בחשיפה ללהבה פתוחה או בתנאי טמפרטורה גבוהים, והם יכולים לתרום בקלות להתפשטות האש כמו עמודי עץ, מסגרות עץ, קורות עץ, מדרגות עץ וכו'.
דרגה B3: חומרי בניין דליקים מאוד ללא השפעה מעכבת בעירה, נוטים מאוד לשריפה וסכנת שריפה גבוהה.
בנוסף, דרגות עמידות בפני אש לחומרים עשויות להשתנות בהתאם לסטנדרטים שונים:
DIN4102: A1, A2, B1, B2, B3
EN13501-1: A1, A2, B, C, D, E, F
מידע נוסף:
חומרים עמידים לאש הם אלה שיש להם את היכולת למנוע או לעכב התפשטות של להבות. ניתן לסווג אותם לחומרים בלתי דליקים וחומרים מעכבי בעירה. חומרים בלתי דליקים אינם נשרפים, בעוד שחומרים מעכבי בעירה, למרות שהם דליקים, מציגים עיכוב בעירה, המקשה עליהם להתלקח או להיחרך. לאחר הסרת מקור ההצתה, הבעירה שלהם נפסקת מיד. לכן, הם ידועים גם כחומרים מעכבי בעירה.
במקרה של חומרים מעכבי בעירה, למעט מעטים בעלי תכונות מעכבות בעירה, לרוב, חומרים דליקים מטופלים באמצעות מעכבי בעירה, חומרי אימפרגנציה עמידים באש או ציפויים עמידים בפני אש כדי להשיג עיכוב בעירה. מנקודת מבט של בטיחות אש, רצוי להשתמש בחומרים עמידים לאש במקום בחומרים דליקים בהנדסה אזרחית ובבנייה על מנת להפחית את עומס האש ולהאט את התפשטות האש. ביצועי העמידות בפני אש של חומרים נקבעים באמצעות בדיקות בעירה תואמות על פי דרישות שימוש שונות.
קלסרים אנאורגניים בשימוש נפוץ כוללים זכוכית מים, גבס, פוספטים ומלט.
חומרי מילוי מינרלים עמידים באש כוללים אלומינה, אבקת אסבסט, סידן פחמתי, פרלייט ואבקת טלק.
שרפים אורגניים מעכבי בעירה כוללים פוליוויניל כלוריד (PVC), ויניל כלוריד, גומי כלור, תחליב גומי כלורופרן, שרף אפוקסי, שרף פנולי ועוד.
תוספים מעכבי בעירה כוללים תרכובות אורגניות המכילות זרחן, הלוגנים וחנקן (כגון פרפין כלור, טריאתיל פוספט, דקברומודיפניל אתר), וכן תרכובות אנאורגניות כגון תרכובות בורון (חומצה בורית, אבץ בוראט, אלומיניום בוראט), תרכובות אנטימון, תרכובות אלומיניום, ותרכובות זירקוניום.
ביצועי הבעירה של חומרי בניין מתייחסים לכל השינויים הפיזיקליים והכימיים המתרחשים כאשר הם נשרפים או נחשפים לאש. ביצועים אלו נמדדים לפי מאפיינים כמו הצתה, התפשטות להבה, שחרור חום, יצירת עשן, היווצרות פחם, ירידה במשקל וייצור חומרים רעילים. על פי התקן הלאומי הסיני GB8624-97, ביצועי הבעירה של חומרי בניין מסווגים לדרגות הבאות:
דרגה א': חומרי בניין בלתי דליקים אשר לעיתים רחוקות מתלקחים ונשרפים.
דרגה B1: חומרי בניין מעכבי בעירה: לחומרים מעכבי בעירה יש עמידות טובה בפני אש. קשה להצית אותם בנוכחות להבה פתוחה או בתנאי טמפרטורה גבוהים, והם אינם מתפשטים במהירות. הבעירה נפסקת מיד עם הסרת מקור ההצתה.
דרגה B2: חומרי בניין דליקים: לחומרים דליקים יש מידה מסוימת של עיכוב בעירה. הם יתלקחו ויישרפו מיד בחשיפה ללהבה פתוחה או בתנאי טמפרטורה גבוהים, והם יכולים לתרום בקלות להתפשטות האש כמו עמודי עץ, מסגרות עץ, קורות עץ, מדרגות עץ וכו'.
דרגה B3: חומרי בניין דליקים מאוד: לחומרים אלו אין השפעה מעכבת בעירה, הם נוטים מאוד לשריפה ומהווים סכנת שריפה משמעותית.